תולעת הפארקים או בשמה המדעי ‘‘ספירוסירקה לופי‘‘ מהווה היום את אחת המחלות הנפוצות ביותר שתוקפות כלבים במדינת ישראל.

מדובר בטפיל שמופץ ע‘‘י חיפושיות זבל ממספר מינים אשר מטיילות על האדמה וכאשר כלב בולע חיפושית נגועה (אפילו באופן אקראי תוך כדאי אכילת דשא או ליקוק הקרקע) הוא נדבק בטפיל.

הטפיל (שנמצא בתוך החיפושית) משתחרר בקיבת הכלב ומתחיל לנדוד דרך כלי הדם לושט של הכלב. לאחר מספר שבועות הטפיל מגיע לושט ומתיישב בדופן הושט.

הגוף מגיב לנוכחות הטפיל בתגובה דלקתית חריפה ויוצר מעין כדור (גרנולומה) סביב הטפיל. כאשר הטפיל מגיע לבגרות הוא ‘‘קודח‘‘ חור בגרנולומה ומתחיל להטיל ביצים לתוך חלל הושט.

ביצים אלו מופרשות בצואת הכלב הנגוע, חיפושיות הזבל שמפרקות את הצואה בולעות את הביצים וכשכלב נוסף בולע את החיפושית הנ‘‘ל המעגל מתחיל מחדש.

מאין שמו של הטפיל?

שמו הפופולארי של הטפיל ‘‘תולעת הפארקים‘‘ מגיע מכך שהטפיל אובחן לראשונה בכלבים שהסתובבו בפארק הלאומי ברמת גן אבל מאז האבחון הראשוני הטפיל התפשט ונפוץ היום בכל הארץ.

חשוב לזכור שכלבים נמצאים בסכנת הידבקות אפילו בחצר הבית ושאין צורך לאכול דווקא צואת כלבים על מנת להידבק במחלה.

מהם הסימנים האופיניים למחלת ‘‘תולעת הפארקים‘‘?

הסימפטומים הנפוצים ביותר להידבקות בתולעת הפארקים הם הקאות וקשיים בבליעה אך ישנם סימפטומים רבים נוספים אפשריים כגון מוות פתאומי (במנוחה או תוך כדי פעילות) כתוצאה מדימום מכלי דם ראשי בעת נדידת התולעת, בעיות נשימה, שיעול, בעיות עצביות כתוצאה מנדידת התולעת דרך חוט השדרה ואפילו הופעת גידולי עור קטנים כתוצאה מנדידת התולעת לעור.

כיצד ניתן לטפל בכלב חולה בתולעת הפארקים?

הדרך האפקטיבית ביותר להתמודדות עם מחלת הספירוסירקה היא מניעה! למנוע מכלבים לאכול דברים מהקרקע בזמן הטיול ובמידת הצורך אפילו להסתובב עם מחסום פה.

בנוסף, ניתנות זריקות(המכונות בטעות ‘‘חיסון‘‘) במרווחים שגרתיים אשר נעים בין חודש ל-3 חודשים (לפי המיקום הגיאוגרפי ונטיית הכלב לאכול שטויות בחוץ). זריקות אלו אינן מונעות הדבקה בטפיל אלא במידה והכלב נדבק מטרת הזריקה להרוג את הטפיל לפני שהוא מגיע לושט ויוצר שם גידול.

כאשר הכלב חולה במחלה ניתן לנסות ולטפל בעזרת טיפול אינטנסיבי או אפילו בטיפול כירורגי – אך במקרים רבים כאשר הכלב כבר חולה לא ניתן לרפא את הנזק שגרם הטפיל